ב- 3 במאי 2015 נערכה בתל אביב הפגנה שארגנו ישראלי יוצאי אתיופיה במחאה על היחס בו הם נתקלים מגורמים כמו המשטרה והמדינה בכלל. הרקע להפגנת המחאה היה סרטון בו תועד חייל אתיופי מוכה על ידי שוטרים.
המחאה שהחלה בשעות אחר הצהריים בשקט ובסדר מופתי עברה לפסים אלימים ביותר בשעות הערב, עת עברו המפגינים לאזור כיכר רבין בתל אביב. במהלך המהומה האלימה נפצעו כשלושים וחמישה שוטרים וכאחד עשר אזרחים.
האם המשטרה פעלה כראוי בנסיונותיה לפזר את ההפגנה והאם חברת אבטחה היתה פועלת אחרת?
מהומה ותגובה
אחת ההפגנות האלימות והסוערות ביותר שידעה מדינת ישראל היתה הפגנת יוצאי אתיופיה ואזרחים התומכים במאבקם. עם הגיעם לכיכר רבין בתל אביב עמד מספרם של המפגינים על כאלפיים. חלק מהם החל לנפץ חלונות ראווה של בתי עסק בסביבת ההפגנה, הציתו פחי אשפה, ניפצו שמשות של מכוניות ותלשו כידוני אופניים שהיו בסביבה. בהמשך הושלכו לעבר השוטרים אבנים, מוטות ולבנים ושלושה מהמפגינים אף ניסו לפרוץ לבנין העירייה.
בשלב זה ביקשה המשטרה לפנות את המפגינים וכשלא נענו, החלו בזריקת רימוני הלם. בהמשך הפעילה המשטרה שתי מכוניות התזת מים, רימוני גז, זרנוקי מים ואף הזעיקה למקום פרשים חמושים באלות.
לטענת משטרת ישראל היא הפגינה איפוק לאורך זמן רב, כמו למשל בתחילת ההפגנה שגלשה לנתיבי איילון ובמהלכה שיבשו המפגינים את תנועת כלי הרכב במקום וגם כשהחליטו להעביר את ההפגנה לכיכר רבין. המשטרה טענה כי השימוש בכוח מצידה נעשה רק כשהחלו גילויי אלימות והתפרעות מטעם המפגינים, שכללו השחתת רכוש והעמדה בסכנה עוברי אורח ואת השוטרים עצמם.
האם המשטרה פעלה נכון? כיצד היתה נוהגת חברת אבטחה לו היתה במקום?
נוהל פיזור הפגנות
חברות אבטחה רבות נקראות לתת את שירותיהם במקומות בהם מתוכננות להיערך הפגנות. המאבטחים הם עובדים שעברו הכשרה מיוחדת , כולל נוהל פיזור הפגנות, אותו מפעילים בזמן שההפגנה עוברת לפסים אלימים ונשקפת סכנה לחיי אדם ורכוש.
משטרת ישראל ביקשה לפזר את ההפגנה מהרגע בו התגלו סימני אלימות וסביר מאד להניח שכך היתה פועלת גם חברת האבטחה. השאלה היא אם נעשה שימוש מופרז בכוח בו השתמשה המשטרה?
גם לשאלה זו אין תשובה חד משמעית. חברות אבטחה רבות מפעילות אף הן רימוני הלם, פרשים וזרנוקי מים, במיוחד אם לא עלה בידיה לפזר את ההפגנה באמצעים מתונים יותר.
התנאים אותם מציבה משטרת ישראל לכל גוף שמארגן הפגנה הם ברורים: על המפגינים לשמור על הסדר, לא לחצות מחסום או גדר, במידה והוצבו במקום ולא להוציא את האירוע מכלל שליטה. הנחיות אלו הן אותן ההנחיות שמקבלות גם חברות האבטחה, שתפקידן לוודא כי הסדר אכן נשמר.
מאחר וחברות אבטחה פועלות לפי הנחיות המשטרה, סביר להניח כי היו עושות שימוש באמצעים זהים לאלו שהפעילה המשטרה. יחד עם זאת, ההנחיות הברורות הן לנסות לפזר את ההפגנה באמצעות פנייה למפגינים ובקשה להתפזר והפעלת כוח פיזי רק כשנשקפת סכנה ממשית לחיי אדם ולרכוש, וכאשר הרוחות מתלהטות. השימוש בכוח אף הוא נעשה בהדרגה, תחילה בכוח מתון ולבסוף, אם אין ברירה, בכוח רב יותר.
לרוב תתחיל חברת האבטחה דווקא בהכנסת פרשים רכובים על סוסים לזירת ההפגנה. הסיבה היא כי הגובה יוצר יתרון של הפרש והסדר נשמר. הפרש נהנה גם משדה ראייה רחב יותר ויכול לזהות נקודות בעייתיות בהפגנה.
שימוש במגנים ואלות נועד בראש ובראשונה לצרכי התגוננות. שוטרים או מאבטחים משתמשים במגנים במקרים בהם מתבצע יידוי אבנים או חפצים. האלות משמשות בעיקר כדי להדוף את המפגינים ולאו דווקא כדי להכות אותם.
האמצעי הבא בתור הוא סילוני המים. זהו אמצעי שאינו מסוכן למפגינים על אף היותו קר ולא נעים. הוא נחשב ליעיל בפזור הפגנות ועם פגיעה מינימלית ביותר במי שסופג את הזרנוק.
במקרים קיצוניים מאד ייעשה שימוש בגז מדמיע. גז זה אינו מסוכן ואינו הורג אולם הוא כן גורם לטשטוש בראיה ואפילו לנזקים בראייה, אם נעשה שימו שבו ממרחק קצר. שימוש בגז מדמיע, רימוני הלם ופצצות סרחון מומלץ אך ורק במקרים קיצונים, ובמטרה לפזר את המפגינים מהמקום.
במקרים בהם כלו כל הקיצין הנוהל הוא לעשות שימוש בכוח רב עוד יותר, כמו למשל כדורי גומי. השימוש בהם נעשה כשהרוחות מתלהמות עד מאד וגילוי האלימות הופכים למסוכנים מאד. פגיעת כדור גומי גורמת לפציעה, כאבים שמשביתים את המפגינים והמאבטחים, כמו גם השוטרים מקבלים הנחיה לירות לכיוון הרגליים.
כשאין ברירה
מבלי להכנס למהות ההפגנה וצדקתה, יש לציין כי בפני המשטרה עמדה דילמה לא פשוטה בהפגנה בחודש מאי. על אף הנסיונות לאפשר את קיום ההפגנה כל עוד נשמר הסדר, ברגע שהתרחשה הפרה של סדר זה ונרשמו גילויי אלימות, על המשטרה היה להפסיק אותם, נוהל שחברת האבטחה היתה פועלת אף היא לפיו. חשוב לציין כי מאבטחים של חברות אבטחה מקבלים הנחיות חד משמעיות לנסות ולהשיב את הסדר על כנו באמצעים שאינם פיזיים ואם כבר להפעיל כוח, לעשות זאת בהדרגה, כאשר רק כשנשקפת סכנה מוחשית להפעיל אמצעים דרסטיים יותר.
